לקראת הפלייאוף שמתחיל היום, כל אחת מהקבוצות שהעפילו בסופו של דבר צריכה להתמודד עם כמה סימני שאלה סביב היכולת של הקבוצה להצליח גם בפלייאוף. עבור כל קבוצה אציג שאלה אחת ואציע דרך התמודדות עם אותה שאלה. נתחיל במזרח לפי הדירוג, ואחר כך נעבור למערב:

מילוווקי: מי מספר 2?
יש הרבה שחקנים טובים בבאקס מסביב ליאניס, אבל השאלה היא מי מהם יקח על עצמו את התפקיד להנהיג בדקות המנוחה של יאניס או במשחקים שההגנה תתמקד בו. שתי האפשרויות הן מידלטון וברוק לופז, ונראה שכרגע לופז בכושר טוב יותר. לרוב היריבות הצפויות של מילווקי יש סנטר שמשחק בעיקר בצבע בהגנה, והקליעה של לופז שנראית מצוין בבועה עשויה לפתוח את הצבע ליאניס והאחרים, כך שההמלצה שלי היא לשחק על לופז יותר.

טורונטו: מי מספר אחד?
בפלייאוף שעבר ההתקפה של הראפטורס עברה דרך קוואי באפן קיצוני, בעיקר בשלבים הראשונים שלו, והפעם הם יצטרכו למצוא אחרים שיבואו לידי ביטוי. יש יתרונות בהתקפה המאוזנת של הקנדים, אבל הם יצטרכו למצוא את האחד שיקח על עצמו ברגעי הצורך, כאשר האפשרויות הבולטות הן לאורי, ואן וליט וסיאקם. כמובן שאפשר להתאים את זה לכל משחק, אבל נדמה לי שקייל לאורי הוא האפשרות הכי טובה, בעיקר בתור האיש שעשה את זה בעבר ומחזיק בניסיון הדרוש, ועכשיו גם מגיע עם יותר ביטחון.

בוסטון: מי המנהיג של הקבוצה?
ג'ייסון טייטום הוא הסקורר המוביל, גורדון היווארד עם הכי הרבה ניסיון פלייאוף וקמבה עם הכי הרבה ניסיון בהובלת קבוצה. השאלה של בוסטון היא מי מהם המנהיג שלוקח על עצמו והכל קם או נופל עליו. לכאורה, התשובה המתבקשת היא טייטום, אבל נדמה לי שדווקא בפלייאוף יהיה נכון לתת לקמבה את המושכות, מכיוון שהוא הוכיח שהוא יודע להוביל קבוצה, ואולי גם בגלל מאצ'-אפ הגנתי קצת יותר נוח כנראה נגד רוב היריבות הצפויות.

מיאמי: כמה ג'ימי באטלר שווה?
ג'ימי באטלר הוא כבר כמה שנים מבין אלו שמתלבטים עליהם עד כמה הם כוכבים, והאם הם מסוגלים להוביל קבוצה בכוחות עצמם. בפלייאוף שעבר באטלר היה השחקן הטוב ביותר של פילדלפיה, אבל היו לידו הרבה "כוכבים", והפעם הוא עם צוות מסייע שאמור להתאים למידותיו. ספולסטרה יצטרך לגרום לבאטלר לזרוק יותר מאשר בעונה הסדירה, כי הוא יצטרך להנהיג ולהוביל, והוא יצטרך לקבל את הביטחון שהוא אכן יכול לעשות את זה.

אינדיאנה: מי מייצר נקודות על בסיס קבוע?
טי ג'יי וורן הוא הסקורר הבולט של אינדיאנה בבועה, אבל ראינו אותו מתקשה נגד באטלר, וההשוואה לבוגדנוביץ' של העונה שעברה היא חיובית עבורו, אבל שלילית עבור הפייסרס כקבוצה שלא רוצה לשחזר את מה שהיה בהתקפה שלה בפלייאוף הקודם. בינתיים אולדיפו חזר לשחק, ונדמה לי שכדאי לפייסרס לנסות להכניס אותו יותר לעניינים, כי הוא הוכיח שהוא כן יכול להוביל התקפה של קבוצה בפלייאוף. מצב קשה גם יגרום להרכבים הגנתיים יותר של מיאמי, מה שיעשה גם את העבודה ההגנתי של אינדיאנה לקלה יותר.

פילדלפיה: איך שומרים על אמביד בריא?
המאצ'-אפ נגד בוסטון אמור לעבוד לטובתם בעיקר בגלל אמביד, אבל הוא מצליח להיפצע כמעט בכל משחק, וברט בראון צריך לשאול את עצמו איך לשמור על אמביד. כמובן שהפתרון המרכזי הוא הגבלת דקות, אבל כאן הסיקרס יצטרכו לדייק בשאלה מי נמצא על המגרש בדקות של אמביד, כלומר קלעים מבחוץ, ומי נמצא על המגרש בדקות האחרות, וכאן זה השחקנים היוצרים האחרים, האריס וריצ'רדסון. היתרון של אמביד יבוא לידי ביטוי רק אם ינצלו אותו נכון.

ברוקלין: איך מייצרים נקודות נגד ההגנה של טורונטו?
הנטס אמנם קולעים כמעט 120 נקודות למשחק בבועה, אבל נגד ההגנה של טורונטו הם לא יגיעו לשם. השאלה היא איך הם כן מייצרים נקודות, כדי לא ללכת הביתה בסוויפ קל. הפתרון המתבקש הוא כמובן קליעה מחוץ לקשת, ובשביל למקסם את זה אולי יהיה נכון לברוקלין לנסות הרכבים עם 5 קלעים מחוץ לקשת בדקות המנוחה של ג'ארט אלן, כי גאסול ואיבקה עשויים להתקשות נגד גבוה שמשחק מחוץ לקשת.

אורלנדו: איך עוצרים את יאניס?
השומר המרכזי הולך להיות כמובן ארון גורדון, אבל השאלה של אורלנדו היא על איזה שחקנים של מילווקי להמר מתי שמביאים עזרה. אריק בלדסו היה חלש יותר בשני הפלייאופים הקודמים של מילווקי, והוא היה השחקן עליו היריבות הימרו, ולרוב זה עבד, אבל סטיב קליפורד יהיה חייב לשים לב להתרחשויות על הפרקט כדי לזהות מתי, איך ומי צריך להביא עזרה. בהתקפה אולי כדאי לנסות לערב את יאניס במהלכים עם ווצ'ביץ' שיכול להדביק לו עבירות.

לייקרס: מי הצלע השלישית?
לברון ודיוויס אמנם הורידו הילוך בבועה, אבל על שניהם כנראה אפשר לסמוך שיעלו הילוך חזרה עם תחילת הפלייאוף, או מתי שיהיה צורך. השאלה היא מי יכול לעזור להם באופן שיטתי. בהגנה יש כמה אפשרויות טובות, אבל הרבה סימני שאלה יש בהתקפה, ובראשם קוזמה שיכול להיות צלע שלישית חשובה, אבל גם יכול לעשות נזק. כאן ההמלצה שלי היא לשתף את קוזמה כמה שיותר בהתחלה ולסדר לו מצבים טובים, מה שיכניס אותו לעניינים, וצמד הכוכבים ימתין עם הזריקות שלו לשלבים מאוחרים יותר.

קליפרס: איך ההגנה תעבוד?:
קוואי הצליח להוביל התקפה שלקחה אליפות בפלייאוף הקודם, והפעם הכישרון לצידו גדול יותר, כך שהחששות הם בצד השני של המגרש. מבחינת כישרון הגנתי הקליפרס אמורים להיות הכי טובים בליגה, אבל התיאום בין שחקני הקליפרס לא מספיק טוב, והם יצטרכו לבנות תיאום כזה מהר, לפני שלוקה יקבל הזדמנויות נוחות. כאן יכול להיות שהפתרון יהיה ללכת על הרכבים של בברלי, ג'ורג', קוואי ומוריס ביחד, לא משנה ביחד עם מי, ותיאום הגנתי משופר של הרביעייה הזאת יעשה צרות לכל קבוצה ולכל שחקן.

דנבר: האם מארי ופורטר יכולים להיות 2 ו-3?
יוקיץ' היה נפלא בפלייאוף שעבר, למרות החטאות עונשין בקלאץ', ומארי נתן משחקים מצוינים, אבל היה מאוד לא יציב. עכשיו מארי ומייקל פורטר רוצים להוכיח שהם יכולים להיות מה שחסר ליד יוקיץ' עבור קונטנדרית. כאן דרך הטיפול שונה עבור כל אחד מהם, כאשר פורטר צריך לקבל כמה שיותר דקות לצד יוקיץ' שיודע לנצל את התנועה שלו ללא כדור, ואילו למארי עדיף דווקא לקבל דקות ללא הג'וקר, מה שיאפשר לו לקחת על עצמו יותר ולהיכנס לעניינים התקפית.

יוסטון: איך מנצלים את ווסטברוק והארדן יחד הכי טוב?
קודם כל, הפרדת דקות תאפשר לכל אחד מהם להביע את עצמו באופן אופטימלי בדקות שלו לבד, ויוסטון לא יישארו עם הרכבים שנועדו רק לירות שלשות. בדקות המשותפות של השניים, הם כמובן יצטרכו לחלק ביניהם את הכדור, וכל אחד מהם יצטרך למשוך שומר, מה שימנע דאבל-אפ. במקרה של הארדן זה מספיק לעמוד מספיק קרוב לקשת, כי לא ישאירו אותו פנוי לשלשה, ואילו ווסטברוק יצטרך מדי פעם לעשות תנועה ללא כדור כדי לפתוח להארדן אפשרויות ולמנוע עזרה קלה מהשחקן שלו.

אוקלהומה: כמה כריס פול מסוגל להחזיק?
הפלייאוף הזה יהיה העשירי ברציפות של כריס פול, וה-12 בסך הכל בקריירה, אבל ב-3 מ-5 השנים האחרונות פול החמיץ משחקי פלייאוף בגלל פציעות. השאלה של אוקלהומה היא איך אפשר להוריד עומס מפול, על מנת להשאיר אותו בריא, מה שיתן להם סיכוי להפתיע ולהתקדם בפלייאוף. אני הייתי מציע לבילי דונובן לתת לפול לשחק כמה שיותר עם שחקני מטרה אחרים – שג"א, שרודר וגלינארי, מה שישחרר ממנו את העומס בקליעה, ויאפשר לו להתמקד בהנעת ההתקפה הכללית של הת'אנדר. בדקות האחרונות של משחקים מצופה מפול להעלות הילוך בהתקפה, ואז להתאים אליו דווקא הרכב הגנתי שיאפשר לו להשקיע יותר בהתקפה.

יוטה: איך משאירים את גובר בצבע?
ראינו בפלייאופים הקודמים שקבוצות שהצליחו למשוך את גובר מחוץ לצבע, כלומר גולדן סטייט ויוסטון, הצליחו גם לצמצם משמעותית את האפקטיביות שלו. נגד יוקיץ' זה יהיה כנראה פחות נורא, למרות שגם הג'וקר יודע לשחק בחוץ, אבל הג'אז צריכים למצוא דרכים לנצל את היתרונות ההגנתיים של גובר. פתרון אפשרי כאן הוא שימוש בהגנה אזורית, מה שיאפשר לגובר להישאר בצבע. שאר השחקנים של יוטה יוכלו למצוא את הדרך להתמודד מחוץ לקשת, וגובר יוכל לנטרל את האיומים על הצבע.

דאלאס: איפה הצוות המסייע?
שני כוכבים ברורים יש לדאלאס בדמות דונצ'יץ' ופורזינגיס, ושניהם מגיעים בכושר אישי טוב לפלייאוף, אבל הקבוצה קצת מקרטעת, ולא ברור מי עוד יכול לייצר נקודות על בסיס קבוע, ונגד הקליפרס יהיה בזה צורך. טים הארדאווי ג'וניור הוא כמובן האפשרות הראשית, ובמקרה שלו זה עובר דרך דקות שלו בלי לוקה, מה שיאפשר לו לקחת יותר את הכדור. המאבס יצטרכו כמובן קלעים מבחוץ, בעיקר ליד לוקה שיקבל שמירות כפולות. פתרון נוסף, לזמנים מוגבלים, אבל עדיין, הוא בובאן. בדקות עם שחקני הגנה טובים שיחפו עליו, בובאן יכול לייצר הרבה נקודות בקצת זמן, ואם יש לקליפרס חיסרון הגנתי אז זה מול שחקנים מהסוג של הענק.

פורטלנד: איך מונעים דאבל-אפ על לילארד?
הבלייזרס חייבים להקיף את לילארד בקלעים. ההרכב של לילארד, מקולום, טרנט, מלו ונורקיץ' יכול להיות מאוד מסוכן התקפית עבור כל יריבה, והבלייזרס יצטרכו למצוא את שחקני הספסל שיוכלו לספק קליעה. נגד הלייקרס השאלה המרתקת היא כמה סטוטס ינסה להתאים את עצמו ליריבה ולשחק הרבה עם 2 גבוהים – קולינס ונורקיץ', או אפילו וויטסייד ונורקיץ' יחד נגד הקו הקדמי של הלייקרס, או שהוא ינסה בעיקר להחביא שומר על מגי או הווארד ויקווה שהקו האחורי שלו ינצח את הקו הקדמי של הלייקרס.